פרופ' דוד פסיג

אונ' בר אילן

על הדובר

פרופ' דוד פסיג, חוקר עתידים המתמחה בחיזוי טכנולוגי, חברתי וחינוכי. הוא בוגר אוני' מינסוטה שבארה"ב, שם הוא סיים את התואר השלישי בחיזוי. והוא נחשב ליחיד במדינת ישראל המחזיק בתואר שלישי בחקר העתיד. הוא פרופ' מן המניין המכהן באוני' בר-אילן כראש המגמה לתואר שני ושלישי בטכנולוגיות תקשורת בחינוך והוא עומד בראש המעבדה למציאות מדומה. מחקריו עוסקים בשיפור האיי-קיו בעזרת טכנולוגיות תלת ממד וממשקי מוח מחשב. הוא מכהן כחבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח וכן כחבר בוועדות שיפוט לאומיות ובין-לאומיות הדנות בסוגיות בעלות השלכות ארוכות טווח. הוא יועץ לגופים עסקיים לאומיים ובין לאומיים בתחומי טכנולוגיות עתידיות ובעיתוד תהליכי קבלת ההחלטות שלהם. הוא יו"ר חברת FutureCode העוזרת לארגונים לעתד את תהליך קבלת ההחלטות שלהם. הוא ההוגה ואחד המייסדים של חברת Thinkz המפתחת פלטפורמות תקשורת עתידיות עבור IoT. פרופ' פסיג כיהן במשך שנים רבות כיועצו של נציב הדורות הבאים בכנסת ישראל. שם הוא עסק בהטמעת חשיבת עתיד בהכנת חוקים בוועדות רבות. הוא פרסם ספרים שהפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות אחרות. הראשון כותרתו: צופן העתיד, השני: 2048, השלישי: פורקוגניטו – המוח העתידי והרביעי: המפלה החמישית. הספרים יצאו בהוצאת ידיעות אחרונות וזכו בפרס ספר-הזהב. בקרוב יצא לאור ספרו על התודעה העתידית.

הטכנולוגיה כסופר אורגניזם ומה היא רוצה מאיתנו?

האם טכנולוגיה היא אורגניזם חי? ואם כן מה היא רוצה מאיתנו? מה תפקיד האדם בלידת האורגניזם הזה? האם ייתכן וציביליזציה חדשה הולכת ומתפתחת לצידו של האדם?  ההרצאה תעסוק במאפייניה ותבחן את שלבי התפתחותה בעתיד ואת השלכותיה על טכנולוגיות עתידיות.
גלילה לראש העמוד

הרצאת פתיחה - פרופ' יורם עשת-אלקלעי:

אולם מליאה

ממש כמו שהמושג המסורתי ‘אוריינות’ מתייחס ליכולתו של האדם להשתמש במיומנות הקריאה והכתיבה לשם העברה וקליטה של מסרים, המושג ‘אוריינות דיגיטלית’, מתייחסת ליכולתו להשתמש בטכנולוגיות הדיגיטליות למטרות אלה. השימוש היעיל בטכנולוגיות הדיגיטליות מעמיד בפני הלומד והמלמד האוריין מגוון אתגרים קוגניטיביים, חברתיים-רגשיים ומוטוריים, שהשליטה בהם מהווה תנאי קריטי ללמידה, הוראה והדרכה יעילות. למשל:

להבין או לעצב מסרים המוצגים באופן תמונתי; לבנות ידע ממידע שנאסף ברשת באופן מסתעף, לא ליניארי; לתקשר ברשת באופן יעיל, למרות המחסור ברמזים לגבי זהות המשתתפים; לזהות מידע שגוי, מניפולטיבי או מזויף, ולעבד בזמן-אמת נפחי מידע גדולים.